גז"ד לנאשמים בקשירת קשר לפגוע בניסים אלפרון

הכרעת הדין בתיק

1.         בהכרעת דין מפורטת שניתנה על ידי ביום 5.10.08, הרשעתי את הנאשמים בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונשיאת נשק בלא רשות על פי דין, אך במקביל זיכיתי אותם משתי עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, כל זאת מחמת הספק.

            אין בכוונתי להדרש לנימוקי הכרעת הדין ולעיקריה של זו למעט אותם חלקים רלוונטיים לצורך קביעת העונש בתיק, הכל כפי שיפורט בהמשך.

2.         עוד בטרם טיעונים לעונש הוגשה על ידי המאשימה בקשה הנושאת כותרת -

"בקשה להבהרה ותיקון הכרעת הדין".

באי כח המאשימה הגישו בקשה זו בנימוק שכתב האישום ייחס לנאשמים עבירה של חבלה בכוונה מחמירה בכך שניסו לפגוע בניסים אלפרון באמצעות נשק, וכן בכך שגרמו חבלה חמורה לשוטר רונן אלמוג, כאשר בית המשפט זיכה את הנאשמים מחמת הספק מעבירות אלה תוך שהוא קובע בהכרעת הדין באופן נחרץ שהוא דוחה את גרסת הנאשמים, ומהראיות עולה מסקנה יחידה לפיה הנאשמים ובלקר קשרו קשר לפגוע בניסים אלפרון, אך יחד עם זאת, כך לטענת ב"כ מאשימה, לא קבע בית המשפט כל ממצא בנוגע לסעיף של נסיון לפגוע בניסים אלפרון באמצעות נשק, ולטענת המאשימה, הנאשמים בפעולותיהם השלימו את שלב ההכנות והחלו בהוצאה לפועל של תכניתם כפי שנקבע בהכרעת הדין, ורק התערבות המשטרה מנעה מהם להשלים תכניתם זו, ואכן אליבא דב"כ המדינה 'אין ספק כי מעשיהם אינם בבחינת הכנה בלבד (עבירת קשירת הקשר) אלא עולים כדי עבירת נסיון לפי סעיף 329(א)(2) לחוק'.

באי-כח המאשימה הוסיפו וטענו שבית המשפט מוסמך לשנות מהכרעת הדין בטרם מתן גזר הדין.

בישיבת הטיעונים לעונש שמעתי את טיעוני ב"כ הצדדים, ובהחלטה מיום 23.10.08 דחיתי את בקשת המדינה להבהרה ותיקון של הכרעת הדין, זאת משום שסברתי שאין מקום לבקשה זו, אך הוספתי וציינתי שהנימוקים יינתנו במסגרת גזר הדין, וכך אני עושה.

כתב האישום ייחס לנאשמים עבירות של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) + סעיף 29 לחוק, אך גם עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) + סעיף 29 לחוק, כאשר מדובר כאמור בעבירות של גרימת חבלה בכוונה מחמירה לשוטר שנפגע מהירי של בלקר ז"ל, וכן נסיון לפגוע בניסים אלפרון.

בהכרעת הדין זיכיתי את הנאשמים מעבירות אלה תוך שפירטתי בהכרעת הדין את הנימוקים לכך, כל זאת כאמור מחמת הספק.

יחד עם זאת ובמקביל הרשעתי את הנאשמים כאמור בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, כאשר פרטתי בראש פרק זה את הראיות שהוצגו בפני, שהיה בהן די כדי להרשיע את הנאשמים בקשירת קשר לפגוע בניסים אלפרון, תוך שהדגשתי בהכרעת הדין שפעולתה של המשטרה ברגע הנתון היא היא שמנעה סכנה ממשית לחיי אדם.

3.         ייחוס עבירה של פגיעה בכוונה מחמירה לנאשמים בנוגע לניסים אלפרון, לא רק שלא נעלם מעיני בית המשפט אלא שהדבר מצא את ביטויו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין, כאשר ציינתי שם שממכלול של ראיות נסיבתיות ניתן להסיק וללמוד על הקשר שקשרו הנאשמים ביחד עם בלקר ז"ל לפגוע בניסים אלפרון, אך הרשעה בעבירה של קשירת קשר אינה זהה ואינה מקבילה בהכרח לעבירה של נסיון לחבלה בכוונה מחמירה, ויתכן וזהו המקור השגוי לבקשת ב"כ המדינה.

            ציינתי והדגשתי בהכרעת הדין את העובדה שפעולת המשטרה היא שסיכלה את הקשר שקשרו הנאשמים לפגוע בניסים אלפרון, כאשר חזרתי פעם אחר פעם על הקביעה העובדתית שהתערבותה של המשטרה נעשתה עוד בטרם החלו הנאשמים בהוצאת כוונתם אל הפועל, עובדה שהיה בה כדי למזער את הנזקים במקרה זה, על אף התוצאה הטראגית של מותו של בלקר ז"ל.

            אינני מתעלם מהעובדה שהתערבות המשטרה, עוד בטרם החלו הנאשמים בהוצאת כוונתם אל הפועל במובן זה שעוד בטרם החל השלב של ההוצאה לפועל של התכנית לפגוע בניסים אלפרון, התערבה המשטרה וסיכלה את הקשר שקשרו הנאשמים, התערבות זו מנעה מחד פגיעה אולי בחפים מפשע בנוסף לפגיעה בניסים אלפרון, אך מאידך ההתערבות נעשתה עוד בטרם החלו הנאשמים בהוצאת כוונתם אל הפועל במובן המעשי של ההתרחשות.

            נכון הדבר, שאילולא התערבות המשטרה באותו רגע נתון, יש להניח שהנאשמים היו מתחילים להוציא את כוונתם אל הפועל ומנסים לפגוע באופן ממשי בניסים אלפרון, אך הדבר לא נעשה באותם רגעים ממש שהם חלפו על פני בית הקפה, והראיה לכך היא שהנאשמים המשיכו בנסיעתם לכיוון הככר תוך שהם חולפים על פני בית הקפה שם שהה ניסים אלפרון, וממשיכים בנסיעה שיתכן ובהמשכה הם היו מגיעים פעם נוספת לכיוון בית הקפה, אך הראיות שהוצגו בפני בית המשפט היו כאלה שעל פיהן מעצרם של הנאשמים לא בוצע בשעה שהם היו ממש בסמוך לבית הקפה עם הנשקים שלופים ומתוך כוונה לפגוע בניסים אלפרון.

            כאמור, קיים פער מבחינת התשתית הראייתית בין עבירת קשירת הקשר לבין עבירה של נסיון לבצע עבירה מוגמרת, כאשר לגבי עבירת הקשר ניתן ללמוד מהראיות הנסיבתיות על הקשר שקשרו הנאשמים לפגוע במאן דהוא, בעוד שלצורך הרשעה בעבירה של נסיון יש להוכיח שהנאשמים החלו להוציא את כוונתם אל הפועל תוך מעבר משלב של ההכנה לשלב הביצוע, מעבר שנמנע בנסיבות המקרה שבפני משום התערבותה המוקדמת של המשטרה, התערבות שכאמור בהכרעת הדין ראויה לכל הערכה על הזהירות הרבה שבה נקטה משטרת ישראל כדי למנוע פגיעה בין בניסים אלפרון ובין בחפים מפשע ששהו בקרבת מקום באותו בית קפה.

            עבירת הקשר מצויה בין שלב ההכנה לבין שלב הניסיון, ה"התחברות" מוציאה אותה משלב ההכנה אך כל עוד לא נעשה דבר למימוש מטרת הקשר לא באה העבירה המהותית אפילו לכלל ניסיון ( ראו י' קדמי, על הדין בפלילים, חוק העונשין, חלק ראשון, 2004)  עוד ראו על ההבדל שבין עבירת הקשר לעבירת הנסיון את פסיקתו של בית המשפט העליון בע"פ 441/72 - מרדכי בשן (אגמי) נ' מדינת ישראל . פ"ד כז(2), 141 ,עמ' 147-148:

"...אין ספק שניכרים דברי טעם בטענתו של בא-כוח המערער באמרו, כי עבירת הקשר טומנת בחובה התנהגות שהיא בגדר הכנה גרידא לקראת השלמת העבירה נשוא הקשר, וכי יהיה זה מרחיק לכת מדי להעניש אדם על התנהגות כנ"ל, אלא אם המחוקק גילה את רצונו לכך על-פי הוראה מיוחדת. אפיה של עבירת הקשר כעבירת "הכנה" מודגמת על-ידי אימרתו הנודעת של השופט Holmes. כי בעוד שהנסיון הפלילי מצריך שההתנהגות של הנאשם הגיעה לדרגה שבה היתה קרובה להצלחה בהגשמת מזימתו ( here must be dangerous proximity to success) ולפיכך מן הנמנע, למשל, שאדם יהיה אשם בנסיון לרצוח אדם אחר הנמצא אז במרחק של 50 מיל ממנו, הרי אם שניים התחברו לרצוח אותו כאשר הפריד ביניהם לבינו מרחק שכזה, תהיה עבירת הקשר הפלילי מושלמת.. ניתן לומר כי, להבדיל מהנסיון הפלילי, אין הקשר הפלילי, שנקשר בין שני אנשים או יותר, "תורם", כשלעצמו, במישרין, ומבחינה פיסית, להשגת המטרה הבלתי-כשרה, נשוא הקשר, ומכאן אפיה כעבירת-"הכנה"...

ובע"פ 3338/99 - דמיאן פקוביץ נ' מדינת ישראל .תק-על 2000(4), 676 ,עמ' 703 ציין בית המשפט בהתייחס לעבירת הקשר: